לכבוד: משרד התיירות
מתיירים : מרינה גיבורגיזוב ואיגור גלפנד
הנדון: מכתב תלונה על מלווה קבוצה מרינה אריסטובה
בתאריך 28.10.10 יצאנו לטיול ליפן עם קבוצה אשר כללה 13 איש. בפגישת הכרות ותיאום ציפיות, מלוות הקבוצה מרינה, הציגה את עצמה ויש לציין עשתה רושם של בן אדם אמפאתי, מנוסה, יודע, רציני ואחראי. אכן כך זה המשיך עד לרגע עלייתנו לאוטובוס הלוקח אותנו לבית מלון בטוקיו. ברגע הראשון כבר הבנו שמרינה מעט לא שפויה וחולה באיזשהו וירוס אך עדיין לא יכולנו להגדיר במדויק את הסימפטומים ולקרוא לו בשם. יש לציין שמרינה לא התכוונה להסתיר את נוכחות הווירוס אצלה. להפך, היא הדגישה שבכוונתה להדביק אותנו ולהחדיר אותו בנו, טיפה טיפה במינונים הומאופאטים. תחילה לא התרגשנו ולא חששנו. יש לציין שאנו שני טיילים ותיקים עם ניסיון רב ומערכת חיסון חזקה. אך כבר ביום השני של הטיול החלו להופיע סימנים וסימפטומים כמו קוצר נשימה הולך וגובר בכניסה לאתרים ולעתים גם בזמן הליכה רגילה ברחובות. סימפטום נוסף פלפיטציות (דפיקות לב) בלתי מוסברות, כאשר מבטנו היו אל הפארקים, מקדשים ונופים. במשך הטיול עם הזמן הווירוס חדר לדם והמצב החמיר. הופיע רצון בלתי מוסבר לאהוב, לחייך, ליהנות, לציית לחוקים זרים, לעשות דברים טובים אחד לשני ולעתים הייתה הרגשת אופוריה וגרד בגב וחשש להופעת איברים חדשים בגוף כמו גדילת כנפיים. לדעתנו מרינה זיהתה את הסימפטומים הראשונים אך המשיכה בעקביות, מקצועיות ואמפטיה אשר מאפיינים אותה להפיץ את המגיפה. האנשים בקבוצה החלו להתלונן על איבוד רכוש פרטי כמו עומס, שיגרה, עייפות, כעסים ותסכולים אשר יצאו דרך פתחים טבעיים של האדם כולל האף אשר גרם לצריכה מוגברת של טישו במדינת יפן. עד סוף הטיול כל הקבוצה שתקה למרות שכל אחד כבר הודע במחלה הקשה אשר הייתה בשלבים מתקדמים מאוד ולעתים הגיעה לשלב של SHOCK תרבותי. אנו כבר יכולנו לא רק לזהות את הסימפטומים אלא לתת שם למחלה הלא מוכרת. «התאהבות ביפן». אך לא היינו מוטרדים כל כך, מכוון שבמשפחתנו יש איש מקצועי ( מרינה גיבורגיזוב – אחות במקצוע). ידענו שבסיום ההשפעה של הגורם החיצוני, כל הסימפטומים נעלמים והמחלה חולפת בדרך כלל. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם את הרגשתנו כאשר הבנו בחזרה ארצה שהמחלה לא רק לא עברה אלא הופיעו סיבוכים מאוחרים כגון: געגועים, התנתקות מהמציאות, הזיות בדמוי של פארקים יפנים, סתיו, גשם שלכת וכדומה. כמו כן רצון לעמוד בתור בעליה לתחבורה ציבורית, לכופף את הגב בזמן אמירת שלום וחיפוש אחרי כפתורים ליד האסלה. ההרגשה הכי גרועה אשר גרמה לנו לכתוב את המכתב הנוכחי- חוסר יכולת ביטוי. אי אפשר להסביר במילים, כשפתאום מבינים שכל המילים אשר יוצאות מהפה הן שקר. אי אפשר להסביר ולתאר לאף אחד את המחלה אשר אנו סובלים ממנה. מה שנשאר לנו זה רק שתיקה ומדיטציה כי אין דרך אחרת להבראה.
אנו דורשים פיצוי עבור הדבקתנו במחלה קשה זו בזמן הטיול הנ»ל. איננו מוכנים להתפשר לפחות מאשר גרין קארד ליפן. או לפחות טיול נוסף עם מרינה אריסטובה על מנת לתת לה צ’אנס נוסף לרפא אותנו. ברוסית אומרים (клин клином выбивают)
בכבוד רב מרינה ואיגור.